פסק-דין בתיק ת"מ 342-01-11

בקשות לסילוק על הסף של תובענה מנהלית שהגישו התובעים נגד הנתבעים. בעוד שהתובעים טוענים כי מדובר ב"תובענה לפיצויים שעילתה במכרז" (כלשון התוספת השלישית בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000, גורסים הנתבעים שעילות התביעה מעוגנות בהסכם שנכרת בעקבות זכיית התובעים במכרז למכירת מגרשים שפרסמה הנתבעת מס' 1. 

1.         רקע

            בחודש דצמבר 2006 פרסמה המועצה המקומית תל מונד (להלן: " המועצה") מכרז למכירת שטח אדמה ששטחו 872 ממ"ר. המגרש חולק לשניים והתבקשו הצעות לגבי כל מחצית ממנו. התובעים 1 ו-2 (להלן: " הרוכשים") הגישו הצעה לרכישת המחצית הדרומית של המקרקעין (להלן: " המגרש") וביום 11.12.06 התבשרו כי הצעתם זכתה. ביום 21.12.2006 כרתו המועצה והרוכשים הסכם שלפיו מכרה המועצה לרוכשים את המגרש תמורת סכום של 1,025,000 ש"ח (להלן: " ההסכם"). במעמד חתימת ההסכם שילמו הרוכשים מחצית מהתמורה. בהסכם הצהירה המועצה שהיא הבעלים של המגרש. הנתבע מס' 2, עו"ד בנימין חן, היה יועצה המשפטי של המועצה באשר למכרז ולכריתת ההסכם.

            לאחר כריתת ההסכם התברר לרוכשים כי המגרש אינו בבעלותה המלאה של המועצה, וחברת הדרים תל מונד בע"מ (להלן: " חברת הדרים") אף היא בעלת זכויות בו. המועצה אישרה את הדבר, אך התחייבה כי ההסכם יקוים במלואו ולא ייגרם לתובעים כל נזק. לאור התחייבות זו העבירו התובעים למועצה את יתרת התשלום.

            ביום 2.1.11 הגישו התובעים את התביעה הנוכחית כתובענה מנהלית. 

כתב התביעה

2.         בכתב התביעה התובעים עותרים לשני סעדים:

א.         " ליתן צו המחייב את הנתבעים להעביר את מלוא הזכויות במגרש ... על שמם של

התובעים"

ב.         " לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 2,892,108 ש"ח"

בגוף כתב התביעה התובעים טוענים כי במסמכי המכרז (שלא צורפו לכתב התביעה) הציגה המועצה מצג מטעה שהיא הבעלים של המגרש, וחזרה על מצג זה בהסכם. כבר במעמד חתימת ההסכם הבחין התובע 3 (אביו של התובע 1) שהערת האזהרה שתירשם לטובת הרוכשים מצומצמת רק לחלק מהחלקות המהוות את המגרש, אך הנתבע 2 הרגיע את הרוכשים בתשובה שהערת האזהרה תירשם על שטח גדול יותר משטח המגרש. לאחר מכן פנו התובעים לבנקים אחדים במטרה לקבל הלוואה במשכנתא, אך הבנקים סרבו ליתן את ההלוואה מפני שהמגרש אינו בבעלותה המלאה של המועצה. מפנייה שפנו התובעים לחברת הדרים התברר להם (בחודש ינואר 2007) כי זו טוענת לבעלות בחלק מהמגרש. בעקבות הדברים האלה, שבו התובעים ופנו לנתבעים שהודו כי אכן המועצה אינה הבעלים המלא של החלקה, אך תסדיר את הבעלות בלא שייגרם לתובעים נזק כלשהו. לאור התחייבות זו, ולאור רצונם של התובעים בקיום ההסכם, הם החליטו שלא לבטל את ההסכם ולהמשיך בביצועו. לפיכך שילמו למועצה ביום 21.2.07 סכום נוסף על חשבון התמורה בסך 256,250 ש"ח, לאחר שביום 15.1.07 נאלץ התובע 3 למכור לשם כך מניות של חברת ישראמקו, שאילו היה מוכרן רק בפעם הבאה שמכר מניות אלו (22.1.09), היה מוכרן בשער הגבוה פי 3.225 מזה שבו מכרן. לאחר מכן החלו התובעים בתכנון בנייתו של ביתם על המגרש, אך התברר להם שאין אפשרות לקבל היתר בנייה מפני שהתב"ע הרלוונטית טרם אושרה, הבעלות המלאה לא הועברה למועצה וטרם ניתן אישור שר הפנים למכירה. הדברים התמשכו ורק בחלוף שנתיים מהמועד שבו זכו הרוכשים במגרש, עברה הבעלות בממכר כולו לשם המועצה, אלא שאי אפשר היה להשלים את העסקה משך תקופה נוספת של כשנה וחצי, עקב מחדלים שהתובעים מייחסים לנתבעים. לא אפרט את הדברים, אך אומר שהעסקה דווחה לשלטונות מס שבח רק לאחר שביום 19.4.09 התקבל אישור שר הפנים להסכם, כתוצאה מכך הוטלו קנסות על הרוכשים והאחריות לאיחור בדיווח (ולטעות בשומה) רובצת על הנתבעים.

עילות התביעה

3.         בפרק ג' של כתב התביעה מפרטים התובעים את עילות התביעה הכוללות את המצג הכוזב בדבר מצבו המשפטי של הממכר, שגרם להם להשתתף במכרז, לחתום על ההסכם ולקיימו.

            התובעים מוסיפים וטוענים, כי הנתבעים הוליכו אותם שולל במצג האמור, וכי המועצה הפרה ומפרה באופן יסודי את ההסכם, בעיקר בכל הנוגע להתחייבותה להעברת הזכויות לשם הרוכשים. התנהגות המועצה מזכה את התובעים, בין היתר, גם לתרופות הקבועות בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970.

כן נטען כי התנהגות הנתבעים היא התנהגות שלא בתום לב, ברשלנות, תרמית והפרת חובה חקוקה.

הפיצויים הנתבעים

4.         בפרק ד' של כתב התביעה נתבעים הפיצויים האלו:

א.         סכום של 972,969 ש"ח שהם ריבית בשיעור של 3 אחוז לחודש והצמדה ממועד התשלום בעבור המגרש ועד למועד מתן אישור שר הפנים לעסקה. הפיצוי האמור חושב לפי הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם כפיצוי לזכות המועצה אילו איחרו התובעים בתשלומים.